עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
המייל שלי: hilalog11@gmail.com
חברים
DanielybookwormMaskedCatחולמתע.מ.סופרת כוכבים
Zippers
נושאים
סיפור  (9)
עצב  (4)
דמעות  (3)
מלכת הקרח  (3)
פרידה  (3)
המציאות  (2)
הקדמה  (2)
זכרונות  (2)
מציאות  (2)
משפט  (2)
קיטשי  (2)
שקר  (2)
תודה  (2)
אהבה  (1)
אופטימי  (1)
איפשהו בעולם  (1)
אמא אדמה  (1)
בודדה  (1)
דעה  (1)
הבנה  (1)
חברים  (1)
חדש  (1)
חזרה  (1)
חיוך  (1)
חיים קשים  (1)
חמוד  (1)
טופי  (1)
טעויות  (1)
ייאוש  (1)
ים  (1)
כיתה  (1)
כתיבה  (1)
להרגיש  (1)
לראות  (1)
משאלות  (1)
נקודת ההתחלה  (1)
נשמה  (1)
סדר  (1)
סליחה  (1)
עדכון  (1)
עולם  (1)
פסימי  (1)
פרק ראשון  (1)
פרק שני  (1)
קיץ  (1)
קשר  (1)
רוגע  (1)
ריק  (1)
שלג  (1)
שלום  (1)
שקט  (1)
תקווה  (1)
תקוות  (1)
אני...

אז... מה אפשר להגיד עליי?
אני לא ילדה ולא נערה.
אני לא מצחיקה ולא רצינית.
אני לא טובה ולא רעה.
אני לא שונה ולא כמו כולם.
אני לא מכוערת ולא יפה.
אני לא משוגעת וגם לא שפויה.
אני מי שאני.
תאריך פתיחת הבלוג

אני אזכור תמיד את היום בו הקמתי את הבלוג.
25.7.2014
אני כותבת בערך שני פוסטים ביום... כן...
חלמתי אז שיהיה לי בלוג מדהים, שאנשים יעריכו.
שאני אכתוב בו סיפורים, ויגיבו לי בהמונים על כמה שאני כותבת מדהים.
אבל לא... אני לא כותבת כזה טוב..
אם להיות כנה עם עצמי (כמו שאני עושה תמיד...), אין לי כשרון כתיבה בכלל.
ולכן, אני לא מאשימה אתכם שאתם לא מגיבים בהמוניכם.
אבל עדיין, יש לי את הפנטזיה הזאת בלב.
מאז תאריך הפתיחה של הבלוג שלי.

הכנס...
16/08/2014 10:49
הילה
טוב, אז...
כבר כמה ימים שלא כתבתי, וזה מוציא אותי מדעתי.
אני פשוט חייבת לכתוב.
כל יום אמרתי לעצמי 'היום אני אכתוב על הכנס...', 'היום אני אכתוב על הכנס'....
והיום אני באמת אכתוב על הכנס.

אז...
לא פגשתי את ניקול בסוף... :( (אם את קוראת את זה, באת בסוף ולא נפגשנו, או שהחלטת לא לבוא?)
הגעתי עם אמא שלי, שילמתי 15 שקל (דמי כניסה), קיבלתי מדבקה שכתוב עליה מספר להגרלות, וצמיד שאני שומרת ועונדת כל יום בערך, שכתוב עליו 'כנס נוער קורא קיץ 2014'.
היה קצת זמן חופשי, נתתי את הספרים המשומשים שלי, או ניסיתי לפחות כי מסתבר שאי אפשר למכור אותם מסיבה לא מובנת כלשהי...
הסתכלתי קצת, עמדתי לקנות כובע של הארי פוטר/פרסי ג'קסון, ואז אמרו לכולם להיכנס לאולם כי הכנס עומד להתחיל.
הסתכלתי בלוח הזמנים, וראיתי שעכשיו אמורים להיות דברי פתיחה ופגישה עם סופרת בשם זוהר אביב... אני אישית לא הכרתי אותה, אבל הרבה כן.
אמרתי לאמא שלי שתלך, כי... זה כנס.... רציתי להיות לבד, להכיר חברים...
ואז היא צעקה עלי...
בסוף היא הלכה..
היה מעניין, צרחנו, נהננו... כל פעם שהזכירו את פרסי, הארי, או המשחקים כולנו צרחנו! זה היה כל כך כיף!
סוף סוף... בלי שיורדים עליי, בלי שצוחקים עליי...
ואתם יודעים מה? זה מרגיש כל כך טוב....
אחר כך יצאנו להפסקה, וכל החצי שעה הזאת ניסיסתי להדחף לתור של קניית הספרים ללא הצלחה...
והחלק הכי מעצבן? הצלחתי להדחף. הגעתי לדוכן. ראיתי את פרסי ג'קסון וגנב הברק מנצנץ לו באופק, קורא לי... פתחתי את הפה שלי כדי לבקש מאחד המתנדבים להביא לי אותו בשביל שאוכל לקנות אותו, ואז... אחת מבנות השבע עשרה דחפה אותי באלימות (ובהרבה זיעה), לפני שהספקתי לבקש אותו אל סוף התור...
הלכתי לקנות כובע, ואז... אמא? כן, אמא שלי הייתה שם, לא פחות ולא יותר.
את האמת? די שמחתי לראות אותה. היא אמרה שהיא הצליחה לקנות לי כמה ספרים, וגם לקחת מהתרומה את... משחקי הרעב!
נכנסנו לאולם לקראת ההרצאה השנייה, מן פאנל כזה של שני מתרגמים ושני סופרים, וגם שתי בנות ממארגנות האירוע ששואלות אותם שאלות.
ואז.. גיליתי שאחת מהמתרגמות היא יעל אכמון, זאת שתרגמה את משחקי הרעב! אז כמובן שכולם הלכו אליה כדי שתחתום להם אחרי ההרצאה, ו... גם אני!
אז עכשיו יש לי חתימה שלה על משחקי הרעב!
ואז הייתה הגרלה מיוחדת, וכל ההגרלה החזקתי אצבעות... ואז הראו איזה מגזין באנגלית שיש בו כתבה על משחקי הרעב ומפוצלים, ואני אמרתי לאמא שלי, 'איזה פרס מטומטם זה'... וזכיתי בו.
נשבעת לכם.
הייתי ממש מבואסת...
ואז, היה פוסטר של פרסי ג'קסון..
אהוב לבי המטומטם עם הפרעות הקשב והריכוז!
ואיזה משיהו אחד שקרא רק ספר אחד מהסדרה זכה בו.
מבאס...
ואז ראיתי איזו מישהי שהייתה איתי בחוג לפני שנתיים!
קוראים לה נועה, והיא ממש נחמדה...
היא באה עם אחותה הקטנה ועוד שתי חברות שלה, וכל הזמן הרצנו בדיחות, והתעללנו בזה שקיבל את הפוסטר של פרסי...
נועה, לעומתי, ממש רצתה את המגזין, אז סיכמנו שאם בהגרלה הבאה של הספרים אני אזכה במשהו, אני אתן לה את המגזין, ואם היא תזכה בספר, אז היא תחשוב אם לתת לי אותו.
תלוי בספר.
אז, סיכמנו על זה, ואז הלכנו לקנות עוד כמה דברים, אכלתי קצת, ואז נכנסנו לעוד הרצאה, הפעם של דקלה קידר, הכותבת של שלומצי!
אני ממש אוהבת את הספר הזה!
הייתה לה הרצאה מעולה, ואז הייתה ההגרלה!
כולנו החזקנו אצבעות, ואז...
לא זכיתי.
אבל נועה כן.
היא זכתה בספר שאני כבר לא זוכרת איך קוראים לו, והחליפה אותו.
תמורת המגזין שלי.
סך הכל יצאתי עם 15 ספרים מהכנס, וכובע משגע של הארי פוטר!
אחר כך הלכתי לסבתא שלי, אבל זה לא כל כך מעניין...

אולי אעלה לכאן תמונה ברגע שיהיה לי כוח...

הילה


3 תגובות
it's okay?
13/08/2014 11:20
הילה
זה בסדר שאני לא מצליחה לישון בלילות?
זה בסדר שיש לי סיוטים נוראיים?
זה בסדר שאני כוססת ציפורניים עד הבשר?
זה בסדר שאני קנאית?
זה בסדר שאני לא מפסיקה לקרוא?
זה בסדר שאני כותבת כל היום?
זה בסדר שאם יש לי מטרה, אני מפילה אחרים כדי להשיג אותה?
זה בסדר שאני ממש ביישנית?
זה בסדר שאני לא מתחברת עם אף אחד?
זה בסדר שאני פחדנית?
זה בסדר שאין לי חברים?
זה בסדר שאני אובססיבית לגבי... הכל?
זה בסדר שיש לי פחד גבהים?
זה בסדר שאני שקרנית?





לא יודעת.

אבל זה בסדר שאני יכולה לבות שעות בחשיבה.
זה בסדר שאני מתאהבת בקלות.
זה בסדר שאני עשויה מטיטניום.
זה בסדר שמוזיקה וריקוד זה הבריחה שלי.
זה בסדר שאני כותבת כל היום.
זה בסדר שאני לפעמים מדמיינת שאני מישהו אחר, כשאני לבד בבית.
זה בסדר שאני מאמינה שיש לי כשרון למשחק, רק שאף אחד לא יודע עליו.
זה בסדר שאני הכי שמחה כשאני קוראת.
זה בסדר שאני צריכה לפעמים חיבוק.
זה בסדר שאני מאמינה בסוף מהאגדות.
זה בסדר שאני מוצאת רוגע בנגינה.
זה בסדר שאני נהנית מהדברים הקטנים ולא הגדולים.
זה בסדר שאני בחיים לא אפסיק לאהוב הארי פוטר :)
זה בסדר שאני אספנית אובססיבית. להכל.
זה בסדר שאני הכי אוהבת את סבתא שלי, מכל האנשים בעולם.
זה בסדר שאני מאמינה באהבה ממבט ראשון.

כי זאת מי שאני.








2 תגובות
הנה זה מגיע...
10/08/2014 10:13
הילה
טוב...
היום זה היום.
עוד שעה וחצי אני אהיה באולם בר שירה, באוניברסיטת תל אביב...
פוגשת תולעי ספרים, קונה ספרים, משתתפת בדיונים, שומעת הרצאות...
אולי אפילו פוגשת חברים.
טוב... תאחלו לי בהצלחה...

הילה

2 תגובות
נוער קורא
09/08/2014 14:46
הילה
תקשיבו, זה ממש ממש ממש ממש ממש דחוף!!!!מחר יש כנס בשם נוער קורא... ואני ממש רוצה לקבץ קבוצה קטנה מבלוגר ואולי להכיר כמה מהבלוגרים האהובים עליי במציאות 3>טוב... אז,זה לא רעיון שלי.אני סתם "נציגה מפרסמת" שרוצה שיהיו לי חברים, גם אם אלה חברים וירטואליים, לבוא איתם.אז, מה זה?כנס נוער קורא זה בעצם כנס לכל תולעי הספרים באשר הם, עם הגרלות, פרסים, דיונים ועוד מלא!הנה קצת פרטים, מועתקים מדף הפייסבוק שלהם:10.8.14, אולם בר שירה באוניברסיטת תל אביב (הוראות הגעה יפורסמו בהקדם), בין 11:30 ל17:00. אמנם המפגש עצמו מתחיל ב12:00 אבל אנחנו ממליצות לכם להקדים ולבוא ב11:30 בשביל לקנות כרטיס, לדבר עם אנשים, להסתובב ולקנות ספרים.מחיר הכניסה הוא 15 שקלים, ותסמכו עלינו שזה קצת בשביל כל מה שהולך להיות- הגרלות נושאות פרסים, הרצאות, פאנל, מכירת ספרים יד שנייה וכמובן- התכנסות במקום אחד עם המון תולעי ספרים!בנוסף, בכנס יועמדו דוכנים של ´ספריית פועלים-הקיבוץ המאוחד´ שיימכרו ספרים בהנחה, ושל ´הגלקסיה´ שתמכור חולצות, כובעים ועוד פריטים של פאנדומים שונים.את תוכנית הכנס המלאה והאורחים המיוחדים שלנו נגלה בעתיד הקרוב, אבל תסמכו עלינו... יהיה מגה-סופר-אווסום!ועכשיו לכמה הברות-1. אוכל- הכנס יימשך כחמש שעות, ואמנם יהיו הפסקות אבל הן לא יהיו ארוכות מספיק בשביל ללכת לאכול ולחזור. אז אנחנו ממליצות לכם לאכול לפני שאתם באים ובנוסף להביא בקבוק מים וכריך או שניים (הפעם, בניגוד לשנה שעברה, לא יהיה כיבוד קל).2. הכסף- עלות הכניסה היא 15 שקלים בשביל לממן את הוצאות המפגש והוצאות נוספות של העמוד (מישהו אמר תחרויות?). אבל מלבד הכסף לכניסה כדאי לכם להביא עוד כסף לקניית ספרים, כי, פשוט- ספרים.3. מכירת ספרים יד שנייה- נכון שלכולנו יש ספרים שקראנו ולא אהבנו? עותקים כפולים? ספרים שאנחנו לא מתכננים לקרוא לעולם או פשוט ספרים שאנחנו כבר לא צריכים? אז את כל הספרים האלה אתם מוזמנים להביא למכירה.הקונספט פשוט- על כל ספר שאתם מביאים לנו אתם מקבלים קופון של ספר בחצי מחיר (כל הספרים יימכרו במחיר נמוך של 15 שקלים. ספר בחצי מחיר יעלה 7 שקלים, מוותרות לכם על חצי שקל!). כמובן שכל שני קופונים שווים ספר בחינם.ככה כולם מרוויחים- אתם מוסרים את הספרים שאתם לא רוצים ומקבלים ספרים חדשים! ואם בכל זאת מדף הספרים שלכם מושלם ואתם לא רוצים להיפטר מאף ספר? אתם מוזמנים לבוא ולקנות המון ספרים במחיר של 15 שקלים לאחד! ____________________ תענו מהר בתגובות ואולי נארגן משהו, איזו נקודה שבה ניפגש וכל אחד יגיד איך קוראים לו בבלוגר...
10 תגובות
In my bubble
08/08/2014 19:19
הילה
אני יושבת. לא עושה כלום. רק יושבת. מתנתקת מהטלוויזיה, המוזיקה, ומה שקורה בחוץ, ופשוט נושמת, וחושבת. אני נמצאת בתוך הבועה שלי. שום דבר לא יכול לפגוע בי יותר. על מה אני חושבת? סתם, חיים רגילים... חיים של ילדה בלי חברים, בלי אבא, שחושבת לעצמה. טוב, עם כל הכנות אי אפשר להגיד שאין לי אבא, אלא... טוב, זה די מסובך. אולי אקדיש לזה פוסט מתישהו, אם תרצו. בתוך הבועה שלי, יושבת וחושבת.... רעשים מבחוץ מעירים אותי, קולות מכונית, ציוצי ציפורים שאולי נשמעים קיטשיים אבל במציאות הם בלתי נסבלים, וקול הכיסא השבור בחדר העבודה שאמא שלי בטח יושבת עליו. הבועה שלי התפוצצה..... _________________ בלי קשר: מישהי באה לכנס נוער קורא?
6 תגובות
alone
08/08/2014 13:40
הילה
טוב...
זה לא כמו שחשבתי.
כשרציתי לפרוש כל כך הרבה משתמשים כתבו לי שלא...
ועכשיו?
בודדה.
די מאוכזבת.
כתבתי שני פוסטים, הגבתי לחברים בבלוגים שלהם.
שום תשובה.
שום תגובה.

ואיך זה מרגיש?
ממש רע.

לא שבדרך כלל היו לי מלא תגובות, אבל....
אפשר לומר שזה קצת אכזב אותי.

לא בגלל עצם העובדה שלא הגבתם.
שלא תחשבו על זה אפילו.
אלא בגלל...
טוב, אין לי מושג.

אולי זה גם סתם בגלל שקמתי על צד שמאל היום.
תרתי משמע.
האוטו זבל העיר אותי, ומרוב בהלה נפלתי מהמיטה.
ואני די בטוחה שזה היה צד שמאל...

אבל זאת לא הנקודה.

תוך כדי כתיבת המילים האלה ממש, חשבתי לעצמי:
'לפני חודשיים בערך... החברה הכי טובה שלך השפילה אותך לפני כל הכיתה, היית מדוכאת. במקום לשפוך את הכל באיזה בלוג נידח עם 3 קוראים, היית שומרת את זה פנימה. התחלת להיות דכאונית. אפשר לומר שבאיזו שלב השתניתי.  אבל אז, די הצלתם אותי. טוב, אני עדיין די דכאונית.... אבל מנעתם ממני להפוך למישהי שחותכת כל שני וחמישי, שמנסה להתאבד... עזרתם לי'


אתם.
אתם. 
אתם אלה שעזרתם לי.

ואולי זה באמת המצב רוח הנוראי שהיה לי, או שסתם זה האפקט הקסום של הכתיבה...
אבל כל השנאה והאכזבה נעלמו.

עכשיו אני מחפשת מישהו שבאמת הייתי חסרה לו.

קורא.... או קוראת.
שיגיבו על אחד הפוסטים, ויכתבו "היית חסרה..." או משהו כזה...

אולי תצליחו לעזור לי בחיפושים.

הילה

(החלטתי לא לכתוב יותר נושאים, כי תוויות הן לפחיות שימורים.)


10 תגובות
The world
08/08/2014 09:56
הילה
סיפור, מציאות, שקר
היא יושבת. שיערה הבלונדיני קשור מאחוריה בזנב סוס. פרחים ורודים נשזרו בשיערה, ושמלה הייתה תואמת וורדרדה. כנפיה הורודות היו מקופלות על גבה. היא הייתה פיה. עלי הכותרת של פרח הורד הורוד עטפו את גופה. בעוד מספר שניות הם ייפתחו, והיא תצא אל העולם. העולם האמיתי. היא לא ידעה למה לצפות. כל חייה היא חיה בעולם ורוד ויפה, ועכשיו... היא תצטרך להיות בוגרת. להסתדר בעצמה. מה היא בכלל תראה שם? האם העולם האמיתי יהיה ורוד ויפה כמו הורד הורוד שלה? או אולי הוא יהיה אכזרי כמו היער של מקגי, שכל מי שהיה שם לא נשאר כדי לספר? היא לא ידעה מה לעשות, אך זה לא משנה יותר. עלי הכותרת החלו להיפתח.
5 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »
חיפוש
ארכיון
מחשבות...מחשבות...

מחשבות הן כמו השתקפות של הנשמה.
מחשבות הן חיים.
לא משנה כמה יחסמו אותך, מכל כיוון אפשרי, לא יוכלו לגרום לך להפסיק לחשוב.
ואני מנצלת את העובדה הזאת עד תום.
Music is life. my life

מוזיקה מספרת סיפור.
את הסיפור שלנו.
ואין לזה קשר למילים, יש לזה קשר למוזיקה עצמה. ללחן, למה שהוא מבטא.
אני לא יכולה לחיות בלי מוזיקה. היא מקום המפלט הפרטי שלי.
כל פעם שהבנות בכיתה שלי מתאכזרות אליי, אני בורחת למוזיקה. היא מגנה עליי מהכל. היא כמו חומת מגן קסומה.
מספיק רק לזמזם אותה, והיא שם.
No music = NO LIFE